אז איך הכל התחיל???

השמועות אומרות כי בימים עברו ניסיונם של הגברים ליצור אמנות היה באמצעות איור העולם הסובב אותם על גבי לוחות אבן, כלומר רצו להמחיש את התנועתיות של בעלי החיים והאנושות במהלך ותוך כדי חילופי העונות.

האבולוציה התקדמה וממצרים יצאו החרטומים שהינם בעצם שילוב של סימנים (לוגוגרמות) שכל אחד מהם מסמל מילה שלמה ושל סימנים אלפאבתיים שכל אחד מהם מסמל עיצור או תנועה. חלק מהסימנים היו גם בעלי חיים ואנשים. התקדמות זו באה לידי ביטוי לא רק בהוספת הסימנים ובשילוב בין השפה לבין האמנות בכדי להביע מחשבות ורעיונות כמו חוקים, וכללים, אלא גם בדרך בה זה נעשה – שימוש בנייר הפפירוס.
שימוש בנייר הפפירוס אפשר למצריים לשלוח את לחמם על פני המים, לא עוד היו הדברים חרוטים על לוחות אבן או זכוכית, דבר אשר הקשה עליהם להתנייד, לעומת הנייר שניתן היה לגלגול ומשלוח לאדמות נוספות באמצעות ספינות.

בנקודה זו,  בה השתמשו המצרים בסמלים בכדי להביע רעיונות ומסרים משתלב עולם הצילום, כי אנו כצלמים ברגע שאנו יוצרים פריים אנחנו בעצם מספרים סיפור, מספרים את הסיפור של המיקום אותו צילמנו, של האובייקטים המצולמים, של האווירה וכל פרט קטן בפריים מוסיף לסיפור עניין או רקע.

עד לתקופת הרנסאנס האמנות די הלכה לאיבוד עקב שליטתה של הכנסיה בימי הביניים על מחשבות האנושות ובכך גרמה לאמנות להיראות פשוטה, שטוחה ולא מעניינת. אבל כשזו הראשונה הגיעה, קמה לתחייה האמנות בעזרתו של האמן צייר- אדריכל  ג'וֹטוֹ דִי בּוֹנְדוֹנֶה שהיה הראשון שהחל ליצור חוקים באמנות כמו קימפוז, פרספקטיבה ותלת מימד, אותם חוקים בהם אנו הצלמים משתמשים לתפוס את הפריים שלנו על מנת להביע את הסיפור המצולם בדרך אמנותית ואסתטית.