כשהעסק שלך הוא קטן, זה בעצם אומר שאת הוא כל העסק. את המשווקת, את היוצרת, את הקופירייטרית ואת זו שעושה את העבודה אם זה הצילום עצמו או עריכת התמונות. בקיצור עשרה כובעים על ראשך.

האם זה קל או נכון? התשובה לשתי השאלות הללו היא לא. אבל לעיתים זה מה שאפשר לעשות בדרך למימוש השאיפות שלך. הייתי מאוד רוצה שלחלק מהתפקידים הללו יהיו אנשי מקצוע אחרים שיעשו זאת עבורי. ושוב, השאיפה היא להיות שם.

אז איך בעצם מתחיל יום? בקפה כמובן ? ואיזה קפה אני אוהבת? קפה ברזילאי!
אני אוהבת לקחת את זהמן בבוקר ולהנות מהשתיה, אבל אז מגיעה השעה שאני אומרת לעצמי הגיע זמן לעבוד, וזה כמובן בתנאי שאני לא יוצאת לצילומים או פגישות באותו יום.

יום שיווק שלי הוא יום קשה ביותר, אני מקיימת שיחות קרות ללקוחות פוטנציאליים עם טבלת אקסל למעקב, בכל שיחה כזו יש תקווה ויש חשש – תקווה לעוד פרויקט לצילום והשגת לקוח חדש שיישאר איתי – וחשש שמייד אקבל תשובה שלילית. אבל אין מנוס יש הרבה לא בכל יום שיווק שכזה. אבל אני משתדלת לכוון את האנרגיות לתקווה ולא לחשש.  עם סיום כל שיחה אני שולחת מייל עם קישורים רלוונטיים לאתרים שלי ויש מה לראות!

רגע, נדמה לי שעברו איזה שעתיים מאז שהתחלתי לעשות טלפונים, אני עושה הפסקה להכנת הקפה השני ביום, אבל הפעם אני שותה אותו תוך כדי העבודה, כן, עדיין בהנאה. מספר שיחות הטלפוון והמיילים ביום שיווק שכזה יכול להגיע גם לשלושים. אכן לא פשוט, אבל חלק מהעבודה.

זה היה החצי הראשון של יום שיווק, בחצי השני של היום אני ממשיכה לשווק, אבל הפעם דרך המדיה החברתית; מעלה פוסטים בדף העסקי שלי, מנהלת קבוצה של עולם העיצוב והאדריכלות, מקדמת את האתר שלי ועוד. ועכשיו השעה תשע וחצי בערב ואני כותבת את הבלוג הזה.
ואם אתם שואלים אותי האם כל זה כדאי לי בכדי להיות עצמאית, אז התשובה היא כן אחד גדול והחלטי. כי אז אני מכירה אתכם, ועובדת איתכם ומפרגנת לכם וזה מה שעושה את העבודה שלי מעניינת ומהנה בנוסף לאהבת הצילום.